הוא מצטיין בהכל. חוץ מבלהיכשל.

יש ילדים שמצטיינים כמעט בכל דבר, ואז מגיע רגע שלא הולך והם לא יודעים איך להיות בו. דווקא ילד חזק ומצליח עלול לחוות נפילה ראשונה בגיוס כמשבר זהות. מה שהוא צריך זה לא פתרון מיידי אלא מקום להתאכזב, לא לדעת, ולהיבנות מחדש. קראו גם: הוא נכשל בגיבוש. אולי זה מה שהוא היה צריך

למה דווקא ילד מצטיין מתקשה להיכשל?

כי הוא מצטיין כמעט בכל דבר, ואז מגיע רגע אחד שלא הולך והוא לא יודע איך להיות בו — וגם ההורים לא. נפילה ראשונה בגיוס עלולה להיחוות אצלו כמשבר זהות. אמא של מתגייסת, מתוך סקר 78 הורים: "ככל שלחצתי יותר היא נמנעה". אבא של מתגייס, מתוך סקר 78 הורים: "הידיים שלי קשורות". על זה כתבתי גם בבבית היא אריה. בחוץ היא נעלמת

מה הטעות של הורה כשהילד נכשל?

כשההורה ממהר לתקן, להרגיע או לדחוף, הוא לפעמים מפספס את מה שהילד באמת צריך: מקום להתאכזב, מקום לא לדעת, מקום להיבנות מחדש. להרחבה, כדאי לקרוא את מה באמת קובע הצלחה בצבא?

מה הילד באמת צריך אחרי נפילה ראשונה?

לא כל קושי דורש פתרון מיידי. לפעמים הוא דורש נוכחות שקטה, אמון, ומסר אחד ברור: אתה לא הופך לפחות טוב רק כי משהו לא הסתדר בפעם הראשונה. אם זה נוגע לכם, המשך טבעי הוא מה באמת עושה את ההבדל בראיון האישי?