הוא חזר מהצו הראשון, סגר את הדלת, ואמר שהכול בסדר.
תקציר המאמר
- כשהילד חוזר מהצו הראשון, נכנס לחדר וסוגר את הדלת, הנטייה הטבעית היא לפתוח מיד ולדובב.
- אבל לפעמים הדלת שנסגרה צריכה לפגוש שקט מכבד — לא אדישות, נוכחות.
- הודעה קצרה, ארוחה שמחכה, ומשפט אחד: כשתרצה, אני כאן.
מאת אריאל רוזנברג
שתפו בוואטסאפלפעמים השקט שאחרי צו ראשון הוא לא סימן שהכול עבר חלק אלא רגע שבו הילד מתחיל להבין שהגיוס אמיתי וצריך זמן לעבד אותו.
- הורים
- חוויה אישית
- גיוס
- רגשות
- ליווי
כשהילד חוזר מהצו הראשון, נכנס לחדר וסוגר את הדלת, הנטייה הטבעית היא לפתוח מיד ולדובב. אבל לפעמים הדלת שנסגרה צריכה לפגוש שקט מכבד — לא אדישות, נוכחות. הודעה קצרה, ארוחה שמחכה, ומשפט אחד: כשתרצה, אני כאן. קראו גם: הבן שלי לא מדבר איתי על הצבא
למה הילד סוגר את הדלת אחרי הצו הראשון?
כי לפעמים השקט אחרי צו ראשון הוא לא סימן שהכול עבר חלק, אלא רגע שבו הילד מתחיל להבין שהגיוס אמיתי וצריך זמן לעבד אותו. אמא של מתגייסת, מתוך סקר 78 הורים: "ככל שלחצתי יותר היא נמנעה". אבא של מתגייס, מתוך סקר 78 הורים: "הידיים שלי קשורות". על זה כתבתי גם במה קורה בצו ראשון?
מה עדיף — לדובב מיד או לתת שקט?
הנטייה הטבעית היא לפתוח מיד, לדובב, להוציא. אבל לפעמים הדלת שנסגרה בחוץ צריכה לפגוש שקט מכבד בפנים — לא אדישות, נוכחות. להרחבה, כדאי לקרוא את לפעמים הוא לא רגוע - הוא מפחד
איך פותחים דלת שנסגרה בלי לחקור?
הודעה קצרה, ארוחה שמחכה, משפט אחד שאומר: כשתרצה, אני כאן. לא כל דלת נפתחת בשיחה גדולה — לפעמים היא נפתחת כי הילד הרגיש שלא חיכו לו עם חקירה, אלא עם מקום. אם זה נוגע לכם, המשך טבעי הוא איך לדבר עם הילד על הגיוס בלי לריב? לתמונה המלאה, מדריך ההורה לגיוס.
מאמרים נוספים
כשההורים לא מסכימים על הגיוס, הילד נשאר לבד.
כשאמא ואבא מושכים לכיוונים שונים סביב הגיוס, הילד עלול לשתוק לא כי לא אכפת לו אלא כי כל תשובה מרגישה כמו אכזבה למישהו.
כשהוא אומר שהצבא מיותר, הוא בדרך כלל פשוט לא רואה את עצמו שם.
ילדים רבים שאומרים שהצבא לא רלוונטי לא באמת מתנגדים לשירות אלא פשוט לא מכירים מספיק אפשרויות שיכולות להתאים להם.
כשהוא אומר 'עזבו, אני אסתדר', לפעמים הוא אומר 'אני מפחד'.
הרבה בני 17 לא ידברו ישירות על פחד, ולכן התפקיד של ההורים הוא לא לבטל אותו אלא לאפשר לו להיות לגיטימי.