להיות לבד מול הגיוס. שיחה עם ההורה שאף אחד לא שואל איך הוא.
תקציר המאמר
- הורה שמרגיש לבד מול מערכת הגיוס לא מתמודד רק עם חוסר תשובות, אלא עם תחושה שאין עם מי לדבר.
- חוסר אונים מול הצבא היה תחושה חוזרת בסקר של 78 הורים.
- דווקא שם כדאי לעבור ממצב רגשי למצב מסודר: לרכז מסמכים, לכתוב ציר זמן, ולתעד פניות.
מאת אריאל רוזנברג
שתפו בוואטסאפיש הורים שעוברים את התהליך הזה לבד. בלי בן זוג. בלי מידע. בלי מישהו לדבר איתו. הם לא מבקשים רחמים. הם מבקשים כיוון.
- הורים
- גיוס
- הורות
- לבד
- תמיכה
הורה שמרגיש לבד מול מערכת הגיוס לא מתמודד רק עם חוסר תשובות, אלא עם תחושה שאין עם מי לדבר. חוסר אונים מול הצבא היה תחושה חוזרת בסקר של 78 הורים. דווקא שם כדאי לעבור ממצב רגשי למצב מסודר: לרכז מסמכים, לכתוב ציר זמן, ולתעד פניות. קראו גם: הורים של מתגייסים - זה בשבילכם
למה הורים מרגישים לבד מול מערכת הגיוס?
86% מ-78 הורים ישראלים למתגייסים (67 מתוך 78) מעולם לא השתמשו בשום כלי תמיכה (סקר ברבאק, 2024–2025). כי זה לא רק שאין תשובות — זאת התחושה שאין באמת עם מי לדבר, שהילד חשוב רק לכם, ושאם אתם לא תדחפו שום דבר לא יזוז. אמא של חיילת, מתוך סקר 78 הורים: "לדבר עם החיילות זה כמו לדבר לקיר". אבא של מתגייס, מתוך סקר 78 הורים: "אטימות הצבא וטרטור ממחלקה למחלקה". על זה כתבתי גם בהתהליך שאף אחד לא מסביר
מה עוזר כשמרגישים חוסר אונים מול הצבא?
במקום הזה קל להתייאש, אבל דווקא שם צריך לעבור ממצב רגשי למצב מסודר: לרכז מסמכים, לכתוב ציר זמן, לתעד פניות, ולהבין מה מבקשים ולמי. להרחבה, כדאי לקרוא את כשהוא אומר שהצבא מיותר
איך חוזרים מהבדידות לפעולה?
הבדידות נשארת קשה, אבל כשיש שיטה יש גם קצת כוח לחזור לפעולה. אם זה נוגע לכם, המשך טבעי הוא הדבר שהפתיע אותי כהורה של מתגייס
מאמרים נוספים
אני לא שירתתי בצבא ואני לא מבין מה קורה
לא שירתתם ואתם מרגישים חסרי כלים מול הגיוס של הילד. למה זה לא הופך אתכם ללא-רלוונטיים, ומאיפה משלימים את מה שחסר.
מתי מפסיקים לדחוף ומתי צריך להתערב
הקו הדק בין תמיכה ללחץ. מתי כל דחיפה מרחיקה, מתי דווקא נכון להיכנס, ואיך מבדילים בין ילד שרוצה מרחב לילד שנתקע.
הבן שלי לא מדבר איתי על הצבא. האמת? אני לא בטוח שזו הבעיה.
הורים רבים מרגישים שהילד שלהם לא משתף. ברוב המקרים, הוא דווקא חושב על הגיוס הרבה יותר ממה שנדמה להם.