דלג לתוכן הראשי
נגישות
← חזרה לבלוג

הבן שלי לא מדבר איתי על הצבא. האמת? אני לא בטוח שזו הבעיה.

תקציר המאמר

  • הרבה הורים חוששים שהילד לא מדבר איתם על הצבא.
  • אבל הקושי האמיתי הוא הפחד של ההורה שהוא כבר לא מצליח להיכנס אליו.
  • התגובה הטבעית היא ללחוץ יותר — אבל הלחץ רק מרחיק.

מאת אריאל רוזנברג

שתפו בוואטסאפ

הורים רבים מרגישים שהילד שלהם לא משתף. ברוב המקרים, הוא דווקא חושב על הגיוס הרבה יותר ממה שנדמה להם.

הרבה הורים חוששים שהילד לא מדבר איתם על הצבא. אבל הקושי האמיתי הוא הפחד של ההורה שהוא כבר לא מצליח להיכנס אליו. התגובה הטבעית היא ללחוץ יותר — אבל הלחץ רק מרחיק. רגעים קטנים בלי אג'נדה עוזרים לילד להתחיל לדבר לבד. קראו גם: איך לדבר עם הילד על הגיוס בלי לריב?

למה הילד לא מדבר איתי על הצבא?

כי כל החיים הייתם הכתובת, ופתאום בנושא הכי גדול של התקופה אין שיחה — יש התחמקות, "עזבי אותי", שתיקה. אמא של מתגייסת, מתוך סקר 78 הורים: "ככל שלחצתי יותר היא נמנעה". אבא של מתגייס, מתוך סקר 78 הורים: "הידיים שלי קשורות". על זה כתבתי גם בהוא חזר מהצו הראשון וסגר את הדלת

מה קורה כשלוחצים על הילד יותר?

התגובה הטבעית היא ללחוץ יותר, אבל לפעמים הלחץ רק מרחיק. ככל שמנסים להוציא ממנו תשובות בכוח, הוא נסגר. להרחבה, כדאי לקרוא את מה באמת קובע הצלחה בצבא?

איך גורמים לילד להתחיל לדבר?

במקום לנסות להוציא ממנו תשובות בכוח, מייצרים רגעים קטנים בלי אג'נדה: נסיעה, הליכה, קפה, משפט אחד בלי נאום. כשהילד מרגיש שלא באים לנהל אותו, הוא לפעמים מתחיל לדבר לבד — וזה הרבה יותר חזק מכל הרצאה. אם זה נוגע לכם, המשך טבעי הוא שלושה דברים שלמדתי אחרי 17 שנה

מאמרים נוספים

מסלולים שקשורים למאמר

הבן שלי לא מדבר איתי על הצבא. האמת? אני לא בטוח שזו הבעיה. | ברבאק · ברבאק