הוא נפל ממיון ואף אחד לא מסביר למה: מה עושים עכשיו

למה אף אחד לא מסביר למה הוא לא עבר?

אמא אחת כתבה בסקר ההורים שלנו: "מתוסכלת, בתי התמיינה למסלולים יוקרתיים במודיעין ולא עברה, ואין לי יכולת לעזור לה."

ואמא אחרת כתבה על הבת שלה, אחרי מיון שני שלא עברה: "הייתה אכזבה גדולה שלה, ולא ידענו למה היא לא עברה."

בדרך כלל מגיעה רק תשובה: עבר או לא עבר. בלי פירוט.

והבעיה היא מה שקורה אחר כך. כשאין הסבר, ילד בן 17 ממציא אחד לבד. וכמעט תמיד ההסבר שהוא ממציא הוא "אני לא מספיק טוב".

כאן כדאי להסתכל עליו טוב. אני קורא לזה נסגר מול נמנע.

ילד שנסגר אחרי נפילה כבר החליט משהו על עצמו. "אני לא בנוי לזה." והוא לא רוצה לדבר על זה. ילד שנמנע עוד לא יודע מה לחשוב. הוא מחכה שזה יעבור ומשנה נושא.

עם הראשון צריך סבלנות. עם השני אפשר להתחיל לדבר כבר השבוע.

מה לא עובד?

• "הם הפסידו, לא אתה." נשמע טוב, וסוגר את השיחה.
• "בוא נבדוק מה עשית לא בסדר." עכשיו הוא גם נפל במיון וגם נבחן בבית.
• לרוץ מיד לחפש לו מיון אחר, לפני שהוא עיכל את הקודם.

מה כן עובד?

שאלה אחת, שמזיזה את המבט ממנו אליהם: "מה לדעתך הם חיפשו, שלא הספקת להראות?"

זו לא שאלה על מה שחסר בו. זו שאלה על מה שהיה מולו. רק להבין, לא לתקן.

ומשם יש מה לעשות. ראיון אישי הוא מיומנות. ילד שתרגל לספר על עצמו בקול מגיע למיון הבא אחרת לגמרי.

מה עושים השבוע?

שבו איתו פעם אחת ותשאלו: "מה לדעתך הם חיפשו?"

תקשיבו לתשובה. אל תתווכחו איתה, גם אם היא נשמעת לכם לא נכונה.

אחר כך תציעו לו לנסות את סימולציית הראיון האישי באתר. היא בחינם. ותזינו את תאריך הצו הראשון בציר הזמן האישי, כדי לראות מה עוד פתוח לפניו ומתי.