השיעור הכי גדול שלמדתי מנער בן 17
תקציר המאמר
- השיעור הכי גדול שהורים לומדים מאוחר מדי הוא שידע לבד לא מרגיע — סדר כן.
- הרבה משפחות מתעייפות עוד לפני שהדרך התחילה, לא כי לא אכפת להן אלא כי אכפת כל כך שהן קוראות הכול ונשארות מוצפות.
- הפתרון הוא לא עוד מידע, אלא תמונה מסודרת.
מאת אריאל רוזנברג
שתפו בוואטסאפאחרי מאות בני נוער שפגשתי לאורך השנים, דווקא שיחה אחת נשארה איתי יותר מכולן.
- סיפור מהשטח
- הכנה לצבא
- ליווי
- מתבגרים
- הורים
השיעור הכי גדול שהורים לומדים מאוחר מדי הוא שידע לבד לא מרגיע — סדר כן. הרבה משפחות מתעייפות עוד לפני שהדרך התחילה, לא כי לא אכפת להן אלא כי אכפת כל כך שהן קוראות הכול ונשארות מוצפות. הפתרון הוא לא עוד מידע, אלא תמונה מסודרת. קראו גם: התהליך שאף אחד לא מסביר
למה ידע לבד לא מרגיע הורים?
כי ידע לבד לא מרגיע — סדר כן. אמא של מתגייס, מתוך סקר 78 הורים: "אני מרגישה שאני טובעת בים של מידע". אבא של מתגייס, מתוך סקר 78 הורים: "הידיים שלי קשורות". זאת הסיבה שהמון משפחות מתעייפות עוד לפני שהדרך באמת התחילה. על זה כתבתי גם במתי להתחיל להתכונן לגיוס?
מה גורם למשפחות להישחק כל כך מהר?
דווקא האכפתיות. אכפת להן כל כך שהן קוראות הכול, שומעות את כולם, ונשארות מוצפות. להרחבה, כדאי לקרוא את 5 טעויות שהורים עושים לפני הגיוס
איך בונים תמונה מסודרת במקום להיות מוצפים?
לא רודפים אחרי כל פיסת מידע — בונים תמונה: מה קורה עכשיו, מה ההחלטות הקרובות, ומה רק מרעיש. כשהבית עובר ממצב של הצפה למצב של בהירות, גם הילד נרגע וגם ההורה חוזר לנשום. אם זה נוגע לכם, המשך טבעי הוא הורים של מתגייסים - זה בשבילכם
מאמרים נוספים
הוא רוצה קרבי. השאלה היא למה.
הורים רבים מפחדים מקרבי, אבל השאלה החשובה באמת היא לא קרבי או לא קרבי אלא האם זה המקום הנכון לילד שלהם.
הוא נכשל בגיבוש. אולי זה מה שהוא היה צריך.
לפעמים כישלון בגיבוש לא מצביע על חוסר כושר, אלא על שיעור עמוק יותר על אופי, צוות ויכולת לראות את האחר.
החברים שלו כבר יודעים מה הם רוצים. הוא עדיין לא.
בלבול בגיל 17 הוא לא כישלון אלא סימן לחשיבה, ולעיתים דווקא מי שלא נסחף עם כולם בוחר נכון יותר.