מה באמת מטריד הורים לפני גיוס — סקר של 78 הורים ישראלים

בסקר שנערך בקרב 78 הורים ישראלים לקראת גיוס ילדיהם, המכשול המרכזי שדווח לא היה פחד מהשירות הקרבי אלא חוסר מידע — 71% מההורים ציינו אותו. 27% חששו מאי-התאמה בין הילד לתפקיד, ורק 10% ציינו פחד מקרבי. ממצא בולט נוסף: 86% מההורים מעולם לא השתמשו בשום כלי תמיכה בתהליך.

איך נערך הסקר?

הסקר נערך בשנים 2024–2025 באמצעות שאלון מקוון, בקרב 78 הורים ישראלים שילדיהם נמצאים לקראת גיוס לצה"ל. השאלון כלל שאלות פתוחות על הפחד הגדול ביותר, על התחושה בתהליך, ועל סוג העזרה שההורים היו רוצים לקבל.

חשוב לציין את מגבלות המדגם: מדובר במדגם נוחות של הורים שבחרו להשיב, ולא במדגם מייצג סטטיסטית של כלל ההורים בישראל. הנתונים משקפים את מי שענה, ולכן יש לקרוא אותם כאינדיקציה איכותית חזקה — לא כהערכה ארצית מדויקת. יחד עם זאת, זהו אחד המאגרים הבודדים של תשובות אמיתיות מהורים ישראלים על השלב הזה.

מה המכשול המרכזי של הורים לפני גיוס?

חוסר מידע. 71% מההורים ציינו אותו כמכשול העיקרי שמונע מהם לתמוך בילד.

זה הממצא המפתיע ביותר בסקר, והוא הפוך מהאינטואיציה. מקובל להניח שההורה המרכזי חושש מהסכנה בשירות — אבל בפועל, רוב ההורים פשוט לא מבינים את המערכת שהילד שלהם נכנס אליה.

הסיבה חוזרת שוב ושוב בתשובות: הידע שיש להורים מגיע מהשירות שלהם, והוא כבר לא מעודכן. הורה אחת כתבה בפשטות: "הצבא השתנה מאז ששירתתי בו". אחרת: "לא גדלתי בארץ ולא שירתתי בצבא. אני לא מכירה הרבה לגבי המערכת והתנהלותה".

ממה הורים באמת מפחדים?

לפי הסקר, אלה חמשת החששות המרכזיים, לפי שכיחות:

1. חוסר מידע — 71%. חוסר הבנה של התהליך, השלבים והמונחים.
2. אי-התאמה לתפקיד — 27%. החשש שהילד ישובץ למקום שלא מתאים לו ויסבול שלוש שנים.
3. פחד מקרבי — 10%.
4. חרדה כללית — 9%.
5. סבל בשירות — 8%.

הפער בין 71% ל-10% הוא הסיפור. הפחד "הקלאסי" — שהילד ילך לקרבי וייפגע — קיים, אבל הוא שלישי בתור ורחוק מאוד מהראשון.

מה זה "פחד מאי-התאמה"?

זהו החשש שהילד יגיע לתפקיד שלא מתאים לו — לא מסוכן, פשוט לא נכון עבורו — וישרת שלוש שנים במקום שבו הוא לא במקומו. 27% מההורים ציינו אותו.

הורים תיארו את זה בביטוי חוזר: "ליפול בין הכסאות". החשש אינו מהצבא עצמו, אלא מהמנגנון שמשבץ — מהאפשרות שהילד יימדד לפי נתונים חלקיים וישובץ למקום שאף אחד לא באמת בחר עבורו.

כמה הורים משתמשים בכלי תמיכה?

כמעט אף אחד. 86% מההורים בסקר (67 מתוך 78) דיווחו שמעולם לא השתמשו בשום כלי תמיכה בתהליך הגיוס.

זה הנתון החשוב ביותר בסקר מבחינה מעשית. הוא לא אומר שההורים לא רוצים עזרה — להיפך. 100% מהמשיבים ציינו שהיו רוצים כלים שיעזרו להם. הפער בין 100% שרוצים לבין 14% שקיבלו הוא, בפועל, תיאור של שוק שאין בו מענה להורה.

מה הורים מרגישים בתהליך?

התחושה החוזרת ביותר בתשובות הפתוחות היא חוסר שליטה. הורה כתב: "התחושה העיקרית שאין לי שליטה על הדברים". אחרת ביקשה "כלים לידע ויכולת למעורבות מסויימת".

לצד זה עולה מתח נוסף — חוסר בהירות לגבי תפקיד ההורה עצמו. אחת המשיבות ניסחה את זה במדויק: "אני מרגישה חוסר הבנה לגבי התפקיד שלי בתהליך. מצד אחד עצמאות היא חשובה, מצד שני מדובר בנער מול מערכת מסורבלת".

ההורים מתארים גם את המחיר של הלחץ. "ככל שלחצתי יותר היא נמנעה", כתבה אמא. הרצון לעזור, כשהוא מגיע ללא כלים, הופך בעצמו למקור מתח בבית.

מה זה אומר על שוק ההכנה לגיוס?

הסקר חושף פער מבני. סביב הגיוס פועל שוק פרטי ענף — מכוני הכנה, אבחונים, סימולציות לראיונות — אבל כמעט כולו מכוון אל המתגייס. ההורה הוא מי שמשלם, אבל לא מי שמקבל את המענה.

וזה בדיוק מה שהנתונים אומרים: 100% מההורים רוצים כלים, 86% מעולם לא קיבלו אחד.

מה ההורים ביקשו?

בתשובות הפתוחות, הבקשות התמקדו בשלושה דברים חוזרים:

• להבין את התהליך — מה קורה בכל שלב, מה נקבע בו ומה עוד פתוח.
• להבין את האפשרויות — לאילו תפקידים הילד יכול להתמיין, ומה יעזור לו להגיע למקום שמתאים לו.
• לדעת מה להגיד — איך לדבר עם הילד בלי שכל שיחה תיהפך ללחץ.

שלושת הצרכים האלה חוזרים כמעט בכל תשובה, ואף אחד מהם אינו דורש התערבות במערכת. כולם דורשים דבר אחד: מידע מסודר בזמן.

---

על הסקר: הנתונים נאספו מ-78 הורים ישראלים בשנים 2024–2025, במסגרת עבודת המחקר שקדמה לפיתוח ברבאק. ברבאק פותחה על ידי אריאל רוזנברג, מנהל מכינה קדם-צבאית עם 17 שנות ניסיון בליווי מתגייסים ומשפחות, ומופעלת על ידי עמותת מנהיגים לעתיד.

לניתוח מלא של השלבים והתפקיד ההורי בכל אחד מהם: המדריך להורה של מתגייס.