"יש עוד מלא זמן": מה עושים כשהוא לא מתכונן לכלום

למה הוא אומר "יש עוד זמן"?

אתם מכירים את הרגע הזה. אתם מזכירים את הצו הראשון, והוא עונה בלי להרים את הראש מהטלפון: "יש עוד מלא זמן".

אתם לא היחידים. הורה אחד כתב בסקר ההורים שלנו: "מנסה לגרום לו להיכנס לאתר מתגייסים להבין אותו, יש התנגדות כי לדבריו יש עוד מלא זמן."

ואמא אחרת כתבה לי: "הוא לא התכונן לכלום, לא יודע מה הוא רוצה לעשות בצבא."

יש שני סוגים של "יש עוד זמן", וכדאי לדעת מול איזה מהם אתם עומדים. אני קורא לזה נסגר מול נמנע.

ילד שנסגר: יש לו דעה, והוא לא רוצה שתיכנסו לו לזה. "עזבו, אני אסתדר." ילד שנמנע: אין לו מושג מה צריך לעשות, וזה מלחיץ אותו. אז הוא דוחה.

מבחוץ שניהם נראים אותו דבר. ילד על הספה שאומר "יש זמן". אבל לילד שנסגר צריך לתת קצת מקום, ולילד שנמנע צריך לתת משימה קטנה מאוד.

מה לא עובד?

• לשבת איתו לשיחה רצינית על "כל התהליך". זה גדול מדי, והוא יברח.
• לתת לו רשימה של עשרה דברים שצריך לעשות.
• להשוות לבן של השכנים שכבר מתאמן. זה רק מוסיף לחץ.

מה כן עובד?

דבר אחד קטן. לא "להתחיל להתכונן", אלא משהו שלוקח עשר דקות ויש לו סוף.

כמה דוגמאות:

• להיכנס יחד לאתר מתגייסים ולראות מה רשום עליו. חמש דקות.
• לברר מתי הצו הראשון שלו.
• לשאול אותו מה הדבר שהוא הכי גאה שעשה עד היום. זה גם תרגול טוב לראיון האישי.

תמיד יש מה להכין, בכל שלב. פשוט מכינים דבר אחד בכל פעם.

מה עושים השבוע?

בוחרים דבר אחד מהרשימה. רק אחד.

בסוף השבוע בודקים: עשה או לא עשה. בלי נאום. עשה? מצוין, בשבוע הבא עוד אחד. לא עשה? מקטינים את המשימה עוד יותר.

לא בטוחים מה הדבר הבא? תזינו את תאריך הצו הראשון בציר הזמן האישי ותראו מה מכינים עכשיו. זה בחינם.