אריאל רוזנברג, מי עומד מאחורי ברבאק

רוב האמהות שמגיעות אליי שירתו בעצמן. וכולן אומרות לי בערך אותו דבר: "אני הייתי שם, ובכל זאת אני לא מבינה מה קורה איתו." זה לא שאת לא זוכרת. הצבא פשוט השתנה מאז. המיונים אחרים, השלבים אחרים, וגם איך שהצבא מדבר עם הילדים. ובעיקר, אז היית חיילת. עכשיו את אמא. וזה צד שעוד לא היית בו.

ממה את באמת מפחדת

לא מהגיוס עצמו. את זה עברת בעצמך. את מפחדת שהוא יגיע למקום שלא מתאים לו, ויסבול שם שלוש שנים. שהוא יהיה מספר. שאף אחד שם לא ישים לב שהוא רגיש, או מוכשר, או שהוא בכלל לא יודע להגיד מה הוא רוצה. שהוא ייפול בין הכיסאות, כי אף אחד לא הסביר לו מה עושים כשאומרים לו לא. שאת תהיי בחוץ. פעם היית בפנים וידעת הכל. עכשיו את מחכה שהוא יספר, והוא לא מספר. ושאולי היה אפשר לעשות משהו, ואת פשוט לא ידעת.

ויש עוד פחד אחד, שלא אומרים בקול. אני לא אגיד לך שהכל יהיה בסדר. אני לא יודע, ואף אחד לא יודע. אבל חלק גדול מהסיפור הזה כן תלוי בכם. כמה הוא מכיר את עצמו, מה הוא אומר במיון, ומה אתם עושים בשנתיים שלפני. ורוב ההורים לא נוגעים בחלק הזה. לא כי לא אכפת להם. פשוט אף אחד לא אמר להם שיש כזה דבר.

מי אני

כמעט עשרים שנה אני עובד עם בני נוער בשנים שלפני הגיוס. התחלתי ב-2006 כמחנך במכינה בראש פינה. אחר כך מכינת נחשון, ארבע שנים. ניהלתי את הנח"ל ושנת השירות בהשומר החדש, 150 חיילים. עמותת איילים. מכינת גליל עליון. לפני כל זה הייתי לוחם בגבעתי. יש לי תואר שני במנהיגות בחינוך. אבל מה שאני באמת יודע למדתי מהנערים. אחד אחרי השני, שנה אחרי שנה.

ובמילואים אני עדיין שם. מפקד על יחידה קטנה בפיקוד העורף, בדרגת רב סרן. מאות ימי מילואים בשנים האחרונות. אז כשאני מסביר לך איך זה עובד, זה לא מהזיכרון. זה מהצבא שאני נמצא בו עכשיו.

מה הבנתי בשנים האלה

הילד שלך יודע הרבה יותר ממה שהוא מראה לך. הוא לא שותק כי אין לו מה להגיד. הוא שותק כי הוא לא רוצה לראות את הפנים שלך כשהוא יגיד. אני קורא לזה ערוץ תגובה סגור, וברוב המקרים זה כל הסיפור. רוב האנשים שעובדים עם נערים מדברים איתם רק על מספרים. פרופיל, דפ"ר, מסלול. אני מדבר איתם על מי הם רוצים להיות. כשנער מחבר את זה לצבא, הוא מתחיל לזוז לבד.

למה בניתי את ברבאק

כשאני יושב עם משפחה, זה עובד. אבל ככה אני מגיע לכמה משפחות, לא יותר. ברבאק לוקחת את מה שאני עושה בחדר ושמה את זה אצלך בבית. מה קורה עכשיו. מה אפשר לעשות. ומה להגיד לו, בלי שזה יישמע כמו חפירה.

ומה ברבאק לא עושה: לא מבטיחה יחידה. לא מחליטה במקום הילד. לא מחליפה איש מקצוע כשצריך אחד. ולא מחליפה אותך. את לא צריכה להיות מומחית. את צריכה להיות שם, ולדעת מה קורה.